Vayedaber

Peah

Daf 8b

עַל דַּעְתֵּיהּ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל נִיחָא דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בִּכְלָל וְיָצָא לִידוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ נֶעֱקַר מִן הַכְּלָל 8b וַהֲרֵי הוּא בְּחִידוּשׁוֹ צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֵּאָמֵר פֵּיאָה בְכֶּרֶם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן אָֽמְרִין הֲרֵי הוּא בִכְלָלוֹ וַהֲרֵי הוּא בְחִידּוּשׁוֹ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר פֵּיאָה בְכֶּרֶם. אָמַר רִבִּי אָבִין אִלָּא לֹא יָצָא אֶלָּא כֶּרֶם יְאוּת הֲוֵית מַקְשֵׁי. עַכְשָׁיו שֶׁיָּצָא כֶּרֶם וְזַיִת. אִילּוּ נֶאֱמַר זַיִת וְלֹא נֶאֱמַר כֶּרֶם הָיִיתִי אוֹמֵר זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט חַייָב בְּפֵיאָה כֶּרֶם שֶׁהוּא חַייָב בְּפֶרֶט יִפָּטֵר מִן הַפֵּיאָה.

Traduction

L’opinion émise plus haut, au sujet de la pea sur la vigne, est justifiable d’après R. Ismael; car dans l’une de ses règles d’interprétation (la 11ème), il dit: tout ce qui est compris dans une règle générale et qui en sort pour enseigner un point nouveau est enlevé de la règle générale (ne peut y être ramené); or, comme il y a là un point nouveau (peret) qui l’exclut de la règle des arbres, il a fallu mentionner pour la vigne l’obligation de la pea. Mais, comme d’après les autres rabbins, qui n’admettent pas la règle de R. Ismael, ce qui est compris dans une règle générale, tout en enseignant du nouveau, n’en est pas exclu, à quoi bon dire l’obligation de la pea pour la vigne? (N’est-elle pas due sur la vigne comme sur tout autre arbre)? Ton objection serait juste, répondit R. Abin, si l’exception était pour la vigne seule, (outre son devoir particulier de peret) et la pea pour tous, mais on ne l’a dite que pour la vigne et l’olivier. Or, si l’on n’eût parlé que de l’olivier, non de la vigne, on eût dit que l’olivier étant dispensé du grappillage, est soumis au droit de la pea, tandis que la vigne soumise au droit du grappillage, est dispensée de la pea (il a fallu pour l’olivier démontrer l’obligation du glanage et, pour la vigne, celle de la pea).

Pnei Moshe non traduit

א''ר אבין. דלא היא שהרי אין אנו למדין חיובא דפאה לשאר אילנות אלא בבנין אב משניהן כדאמרינן לעיל מה זית וכרם מיוחדין וכו' וא''כ דבר שהוא שוה לשניהן והיינו פאה שנוהגת בשניהן זהו שהוא מלמד הבנין אב לשאר אילנות משא''כ בפרט שאינו נוהג אלא בכרם לבדו אינו מלמד לשאר אילנות:

על דעתיה של ר' ישמעאל ניחא. שנינו בברייתא דר' ישמעאל בי''ג מדות שהתורה נדרשת בהן כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר החדש כגון אשם מצורע שהוא בכלל כל האשמות ויצא לידון בדבר החדש במתן דמים על בוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש הלכך כתיב בו כי כחטאת האשם הוא לפי שיכול לא יהא טעון מתן דמים ואמורין לגבי מזבח הואיל ויצא מכללו וצריך שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש שיהא טעון מתן דמים ואמורים לגבי מזבח כחטאת ופליגי בה במדה זו בפ' עגלה ערופה בהלכה ה' והכי שקיל וטרי נמי בפ' איזהו מקומן (דף מ''ט) אי אמרינן דכשיצא לידון בדבר החדש נעקר לגמרי מן הכלל דלא כללא גמיר מניה ולא הוא גמיר מכללא או לא:

על דעתיה של ר' ישמעאל. והשתא פריך הניחא לר' ישמעאל דשמעינן ליה דסבר שנעקר לגמרי מן הכלל והרי הוא בחידושו שאין לך בו אלא חידושו שפיר הוא דאיצטריך שיאמר פאה בכרם דאי לאו הכי ה''א הואיל ויצא כרם לידון בדבר החדש לחיובא דפרט אין לך בו אלא חידושו ולא יתחייב בפאה קמ''ל:

על דעתיה. אלא על דעתייהו דרבנין דאינון אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו דסברי שלא נעקר לגמרי מכלל אלא כללא הוא דלא גמיר מניה אבל איהו גמיר מכללא והרי הוא בכללו וגם בחידושו וא''כ קשיא לאיזה דבר נאמר פאה בכרם הא גמרינן לכרם בחיובא דפאה מן הכלל והרי הוא בכללו ובחידושו:

א''ר אבין. שאני הכא. דאילו לא יצא מן הכלל אלא כרם בלחוד ולא היה כתוב בפירוש שום אילן אחר:

יאות הוית מקשי. דלמה לי לכתוב פאה בכרם ילמדנו מן הכלל שלא נעקר לגמרי מניה אבל עכשיו שיצא כרם וזית מן הכלל ובשניהן פרט הכתוב בפירוש לחיובא דפאה תו לא קשיא דלמה לי חיובא דפאה בכרם הרי הוא למד מן הכלל דהא ליתא דאי ס''ד דרצה בו הכתוב שנלמדנו מן הכלל אף שיצא לידון בדבר החדש א''כ למה לי פרטא דזית הא זית לא יצא לידון בשום דבר חדש דאין בו אלא חיובא דשאר אילנות פאה וכן שכחה ופשיטא דהיינו למדין לזית מכלל דשאר אילנות אלא ודאי ה''א דמדכתב רחמנא בפירוש לזית. לחיובא דפאה לגלות על כרם הוא דאיצטריך ולומר זית שהוא פטור מן הפרט הוא שחייב בפאה אבל כרם שהוא חייב בפרט צ''ל יפטור מן הפאה כך הייתי אומר ולפיכך איצטריך למכתב חיובא דפאה גם בכרם:

כְּמָה דְּתֵימַר גַּבֵּי קָצִיר דָּבָר שֶׁלְּקִיטָתוֹ כְּאַחַת וְחַייָב בְּפֵיאָה וְאָמַר אַף בְּפוֹעֵל כָּךְ אָמַר רִבִּי יוֹנָה שַׁנְייָה הוּא דִּכְתִיב וְקָטַפְתָּ מְלִילוֹת בְּיָֽדְךָ אֲפִילוּ מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְקִיּוּם.

Traduction

Comme l’on fixe la pea de la récolte (dans la Mishna) sur ce que l’on cueille d’un coup, en est-il de même pour l’ouvrier? (Peut-il n’en manger qu’en ce cas?) Cela ne lui ressemble pas, dit R. Yona, puisqu’il est écrit (ibid.): Si tu prends des épis à la main. Or, là il ne s’agit certes pas de les conserver, il peut en manger (donc, son droit ne ressemble pas à la pea). On a enseigné que R. Yossé, fils de R. Juda, dit: pour les dattes qui mûrissent successivement, il n’est pas besoins de donner la pea, parce qu’on n’attend pas pour cueillir la première que la dernière soit mûre (on les recueille séparément).

Pnei Moshe non traduit

כמה דתימר גבי קציר דבר שלקיטתו כאחת. דוקא הוא דחייב בפאה וכן צריך שיהא מכניסו לקיום כדתנן במתני' ואומר אף בפועל כך בהא דקי''ל דפועל אוכל בדבר שהוא עוסק בו כדתנן בפ' השוכר את הפועלים ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה וכו' והשתא פריך דנילף פועל במה מצינו מפאה דאינו אוכל אלא בדבר שלקיטתו כאחת ובמכניסו לקיום ואנן תנן התם היה עושה בתאנים וכו' אוכל פועל קישות וכו' אלמא דאוכל אפי' בתאנה שאין לקיטתו כאחת וכן בירק שאין מכניסו לקיום:

שנייא היא. בפועל דכתיב ביה וקטפת מלילות בידך כדדרשינן התם דהני קראי כי תבא בכרם רעך וגו' כי תבא בקמת רעך וגו' בפועל הכתוב מדבר וכתיב וקטפת מלילות משמע אפי' אינו לוקטן כולן כאחת אלא כדרך שקוטפין מלילות מעט מעט ומכניסן לבית ומדכתיב בידך משמע אפי' מדבר שאינו מכניסו לקיום כ''א בידך הוא לוקט ואיכל:

תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רוּטְבֵי תְּמָרִים פְּטוּרִין מִן הַפֵּיאָה לְפִי שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶן מַמְתִּין לָאַחֲרוֹן. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה. מַה טַעְמָא דְּרַבָּנָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׂאוֹר בַּת אַחַת.

Traduction

L’avis de R. Yossé ben Juda est bien justifié. Quelle est la raison des rabbins qui contestent son avis? C’est que, répond R. Zeira, il faut attendre pourtant qu’elles mûrissent toutes (et soient étalées) pour les recueillir (106)Comp. (Maaserot 1, 2).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ק:

רוטבי תמרים. תמרים שהן רטובין ולחין הרבה מחמת רוב דבש שזב מהן ואלו נלקטין מיד שלא יתקלקלו לפיכך פטורין הן מן הפאה לפי שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שאין ממתינין להן ללקטן כאחת כדאמרן:

ופריך יאית א''ר יוסי בי ר' יהודה. והשתא מאי טעמא דרבנן במתני' דקתני סתמא שהתמרים חייבין בפאה ולא מחלק בין רוטבי תמרה לשארי תמרים:

מפני שכולן צריכין שאור בת אחת. כלומר דאעפ''כ נגמרין הן ומתבשלין בבת אחת ושאור הוא הסימן של גמר התמרים כדתנן בפ''ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור משיפתחו כשאור. שיש בו סדקים הוי גמר חיובן למעשרות אבל תאנה יש שמתבשל היום ויש שמתבשל למחר ואינן ראויין ללקוט כאחת:

רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוֹלָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּרַוֵיהוֹן אָֽמְרִין קוּלְקָס כְּיֶרֶק לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִעִית וּלְפֵיאָה וּלְבִיכּוּרִים וְלִנְדָרִים צְרִיכָה.

Traduction

R. Isaac ben Hakoula et Josué ben Levi disent tous deux (107)Même série, (Nedarim 7, 1). qu’il faut placer dans la catégorie des légumineux la plante nommée colocasia et la dispenser des dîmes, du repos de la 7ème année agraire, de la pea et des prémices; mais pour les vœux (ou interdiction que l’on se serait faite de ne''pas en manger), il y a doute sur le point de savoir ce qu’elle est.

Pnei Moshe non traduit

קילקס. פי' הערוך מין שרש נטע שגדל במצרים ואוכלין אותו:

לירק למעשרות וכו'. שוה לירק לענין מעשרות ולשביעית וכן לענין פאה שפטור כירק וכן לבכורים שאין מביאין בכורים. אלא מז' המינין.

ולנדרים צריכה. הנודר מן הירק צריכה ומבעיא לן אם בכלל ירק הוא או לא וגרסינן להא בפ''ז דנדרים בהנ''א:

Peah

Daf 9a

משנה: לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח. 9a וְנוֹטֵל מִן הַגּוֹרֶן וְזוֹרֵעַ וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח. וּמַאֲכִיל לִבְהֵמָה לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁלָּֽקְחוּ אֶת הַגּוֹרֶן וְהַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן עַד שֶׁיִּמְרְחוּ. הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח הַגִּזְבָּר.

Traduction

Lorsque la pea n’a pas été prélevée sur les produits encore attachés à la terre, on la prélève toujours plus tard jusqu’à ce que les fruits soient mis en tas (108)''Voir Mishna, (Maaserot 1, 6); Babli, (Baba Metsia 88a). Selon l'hypothèse de Frankel sur ce passage, il faut ajouter ici: '''' on la prélèvé sur l'abandon. ''''''. Jusque-là, on est dispensé d’en prélever la dîme (109)Après ce moment, on ne prélève la péa qu'après la trouma et la dîme.. Jusqu’à ce moment aussi, on est dispensé de la dîme sur ce qui est abandonné au premier venu (110)Ci-après, (6, 1) ( 19b) Cf. Babli, (Pessahim 57a).. Il en est de même de ce que l’on donne à manger aux bêtes de somme, aux animaux sauvages, aux oiseaux. D’après R. aqiba, la même règle s’applique à ce que l’on prend de la grange pour semer (111)Selon lui, la loi n'exige les prélèvements que sur ce qui sert de nourriture.. Si un sacerdote ou un lévite achète des blés en grange, ils peuvent jouir de la part de dîme, aussi longtemps que le blé n’est pas entassé (112)Après cela, ils sont pour ainsi dire frappés d'une amende pour avoir voulu enlever la part due à leurs frères.. Si quelqu’un déclare ses produits sacrés (avant qu’ils aient été passibles de la dîme) et qu’ensuite il les rachète, il est tendu d’en prélever la dîme (si ces produits étaient encore debout ou en gerbes); il n’y est plus tenu dès que le trésorier des saintetés en a fait un tas (113)Cf. Babli. (Menahot 67a)..

Pnei Moshe non traduit

מתני' לעולם הוא נותן משום פאה. שאם לא הניח פאה מן השדה במחובר חייב להפריש מן התלוש מן העמרים וכן מן הערימה עד המירוח נותן פאה ופטור מן המעשרות:

עד שימרח. שיעשה הכרי של תבואה וישוה פני הכרי ברחת זהו נקרא מירוח ואם בא להפריש פאה אחר המירוח שכבר נגמרה מלאכתו למעשר צריך שיפריש תרומה ומעשרות תחלה ואח''כ יתן הפאה לעני:

ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות. אם הפקיר תבואתו ובא אחד וזכה בה פטור הזוכה מלעשר דהפקר פטור מן המעשר דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידו וידך שוין בו:

עד שימרח. ואם בא להפקיר אחר המירוח צריך שיפריש המעשרות תחלה ואח''כ יפקיר ואם לא הפריש הזוכה בו חייב לעשר שכבר נגמר מלאכתו קודם שהפקיר:

ומאכיל לבהמה וכו'. לפי שכל אכילת בהמה חשובה עראי ואפי' הוא בעצמו יכול לאכול אכילת עראי קודם מירוח:

עד שימרח. ואז אסור אף באכילת עראי קודם שיעשר:

ונוטל מן הגורן וזורע. מן התורה הזורע פטור מן המעשר אפי' לאחר מירוח דכתיב עשר תעשר ואכלת ואין כאן ואכלת ומדרבנן אסור לזרוע טבל ואפי' קודם מירוח עד שיעשר ורבי עקיבא ס''ל דאף מדרבנן פטור הזורע מן המעשר עד שימרח ואין הלכה כר''ע:

כהן ולוי שלקחו את הגורן. שקנו התבואה מן הגורן המעשרות שלהן עד שימרח ואינם צריכים לתת התרומה והמעשר לכהן וללוי אחרים אבל אם קנו אחר מירוח צריכין להפריש התרומה והמעשר וליתן אותם לכהן וללוי אחרים ומפרש בגמרא דקנס קנסו להם חכמים כדי שלא יהו קופצים לגיתות ולגרנות לקנות תבואה או יין ונמצאו אחיהם מפסידים וקודם מירוח שעדיין לא נגמר מלאכתן למעשרות לא חשו חכמים ואין מוציאין מידם.

המקדיש ופודה. המקדיש גרנו והוא גדיש או הקמה ופודה מיד הגזבר והרי עדיין לא הוקבע למעשר כשהיה ביד ההקדש חייב הפודה להוציא ממנו המעשרות:

עד שימרח הגזבר. שאם נתמרח ביד הגזבר הואיל ובשעה שהיה ראוי לקבוע המעשר והיינו המירוח היה ביד ההקדש אין הפודה חייב להוציא ממנו מעשרות שההקדש פטור מן המעשרות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source